שיעור בדמוקרטיה

רשומות פדראליות רשמיות שנחשפו בימים האחרונים בארה"ב, מכילות עובדות לא צפויות. שתי חטיבות של המשרד לביטחון המולדת האמריקני איבדו בשנת 2008 לבדה קרוב לאלף (!) מחשבים. מדובר בכשלושה מחשבים בממוצע בכל אחד מימות השנה. התגובה הפורמאלית לפרסום הידיעה מעניינת לא פחות. הטענה הנה, כי שום מידע רגיש לא נכלל במחשבים הרבים שנעלמו ואינם.

אינדיפנדנט אינסטיטיוט (Independent Institute) מקולורדו הנו גוף המבקר את הממשל באופן עקבי. חלק ניכר מפעילותו מתבטא בחשיפת מידע, שלדעת מנהליו, הנו מענינו של הציבור האמריקני. כך פנה הארגון אל המשרד שאמור לכאורה להקרין ביטחון ואבטחה. בהסתמך על חוק חופש המידע הוא ביקש וקיבל מסמכים מפורטים. במקרה הנדון, רישומים אודות ציוד ורכוש שאבדו בתקופה נתונה במיניסטריון האמור.

הגיליונות המרשיעים, שכעת כל אזרח יכול להגיע אליהם בלחיצת עכבר במחשבו, מציגים תמונה מדוקדקת ללא כחל וסרק. מדובר שם על אובדן של פריטי ציוד מגוונים, כמו משאית, כלי נשק, מתגי תקשורת, תגי זיהוי לקרינה ועוד. אולם התופעה הבולטת ביותר הנה אובדן מחשבים. אלה מהווים את רוב שווי האובדן המגיע במקרה שלפנינו לכ-14 מיליון דולרים. כל מחשב בודד שחסר מופיע על פרטיו.

הזרועות בהן מדובר הנה זו העוסקת באכיפה בתחום ההגירה (ICE) והאחרת המטפלת בהגנת הגבולות (CBP). כל אחת מהן אחראית בערך על מחצית המחשבים, שהוגדרו כאבודים או כאלה שלא נמצאו בעת ספירת מלאי פיזית. גם הפעם מעניין לבחון זרימת המידע לציבור. הכל נבע באתר האינטרנט של הארגון החושף. משם עבר תוך יום לכמה בלוגים שוליים. באמצע השבוע כבר טופל הנושא ברשת פוקס (FOX).

אחרי קבלת המסמכים פנה ג'. קלדרה, נשיא הארגון המפשפש, אל הנהלת המשרד הנדון. בפנייתו הדגיש בעיקר את מה שנראה לו כבעיה המרכזית: חשיפת המידע. תגובה התקבלה עד כה מהגוף המופקד על הגבולות. כאן הבהירו, כי במחשבים שאבדו לא היה מידע רגיש. התשובה הסעירה את הפונה שמתקשה לקבל העובדה שכל כך הרבה ציוד מיחשוב נעלם וכל הכלול בו איננו כלל בעל חשיבות.

תגובת המשרד מנסה גם לתת פרופורציה להיקפי התופעה. הם מסרו מספר מדויק של מחשבים שהם מפעילים לצורך תפעול הגבולות. מסתבר שמדובר בכמאה אלף יחידות. לכן, הם טוענים, כי אובדן של כחצי אחוז ממצבת הציוד עומדת בכל תקן מקצועי ניהולי מוגדר. הם, מצידם, גם מצהירים על שאיפה להשתפר ולפעול להשגת מטרה זו.

כאן מתחילה הקנאה לכרסם בי. דווקא בשל העובדה שמדובר בסיפור קטן ונחבא אל הכלים. אפשר להיווכח עד כמה אנחנו רחוקים מהסטנדרטים של ממשל דמוקרטי נאור. אינני עוסק בהיבט הפוליטי. מעניינת אותי יכולתו של האזרח לדעת על המתרחש במנגנון שנוסד, בין היתר, בכדי לשרתו. שקיפות היא שם המשחק. יש חוק המאפשר לאזרחים לדעת על המתרחש והוא למרבית הפלא ממומש כהלכתו.

אצלנו התמונה מעורפלת לחלוטין. כמה מחשבים יש בכלל במשרד האוצר? כמה מחשבים אבדו בשנה החולפת ברבנות הראשית? האם כמות המחשבים שאבדו בכל אחת מהשנים האחרונות במשמר הגבול מסמנת עליה באי הסדר, או אולי דווקא שיפור בניהול ובשליטה? אין לנו שום מושג. לא בטוח שאפילו מישהו במשרדים יודע על כך. אי ידיעה, הנה אם התופעות הרעות כולן.

כאשר תופעה נחשפת, נוצר הבסיס לשיפור התמונה. אם החשיפה נעשית לעיני הציבור, הסיכוי שתופעות שליליות לא ישנו, גדל לאין שיעור. רצוי מאד שהאזרחים יתעניינו במה שנעשה בכספם. שידעו איך נשמר האינטרס הציבורי. אין זו הפעם הראשונה שאני כותב על כך, כאן במדור. כל עוד שלא הושגה התקדמות, לפחות ברמת התודעה, אין סיבה להפסיק להלקות עצמנו על כך.