הנשמה מלאכותית לרשומה רפואית לאומית

רוני גמזו, שחקן ישן-חדש במשרד הבריאות, הגיע למסקנה שרשומה רפואית לאומית אחודה לא תהיה במדינת ישראל בחמש שנים הקרובות ● אז מה עושים? יש לו כמה רעיונות - השאלה היא אם הם יצליחו לפרוץ את תקרת הזכוכית הבירוקרטית-פוליטית שהקימו משרד המשפטים וגורמים שונים במערכת הבריאות

במערכת הבריאות קיימים מספר פרויקטי מיחשוב מרכזיים שתקועים מסיבות שונות – כולן סיבות בלתי טכנולוגיות. התוצאה היא מניעת שיפור השירות לחולים ובזבוז כספים אדירים.

אחד מאותם פרויקטים הוא הרשומה הרפואית הלאומית, שהגיח לאוויר העולם ב-2004 ועד היום תקוע כאבן שאין לה הופכין. הרעיון חדשני – כזה שאמור היה להציב את ישראל כמשתמשת החלוצה בפתרון שיתוף מידע רפואי בין גורמי הרפואה, על מנת לתת לחולה את המענה המהיר והנכון ביותר בכל מקום ובכל זמן.

דוגמה הפופולארית שאנשי משרד הבריאות נהגו לתת, היא זו של אישה מבוגרת מתל אביב, שנסעה לבקר את נכדיה בנהריה – ונחבלה. האישה מגיעה לחדר המיון של בית החולים המקומי, אך על מנת לטפל בה, הרופאים צריכים לדעת את ההיסטוריה הרפואית שלה. הרשומה הרפואית הלאומית אמורה היתה לספק לרופאי חדר המיון את כל המידע הרלבנטי על המטופלת, אך זה – כמו שהזכרנו – לא קרה.

הרשומה הרפואית הלאומית הופיעה במסגרת תוכניות העבודה של משרד הבריאות, כאמור, עוד בשנת 2004. ברמה הטכנולוגית ברור היה, כי קיימים וזמינים כל הכלים הנדרשים לביצוע הפרויקט, תוך שמירה על כללי הסודיות הרפואית. אבל הפרויקט לא יצא לפועל – לא בגלל הטכנולוגיה, אלא בגלל היועצים המשפטיים במשרד המשפטים ומשרד הבריאות שהערימו ים של מכשולים, שמנעו את החקיקה הנדרשת בנושא. גופים אזרחיים – רופאים ואנשי מקצוע, קיימו עשרות כנסים שדנו בהשלכות האתיות של הרשומה הרפואית, בעיקר בהיבטים של סודיות רפואית ואבטחת מידע. הוויכוחים האלו, כרגיל, הובילו לשום מקום.

שרים התחלפו, ממשלות קמו והלכו – והפרויקט המשיך להיות תקוע. בינתיים חלק מבתי החולים וקופות החולים החלו למצוא פתרונות משלהם לנושא. מדובר על איים של טכנולוגיות ופתרונות שלא משרתים את המטרה המרכזית ולא מקלים את תהליך הטיפול בחולים, אלא בעיקר מבזבזים משאבים.

עכשיו הגיע למשרד הבריאות מנכ"ל חדש-ישן – רוני גמזו, שעבד בעבר במשרד, עזב וחזר כעת שוב. גמזו מכיר את המערכת, ומניתוח הגיוני שעשה הגיע למסקנה, כי רשומה רפואית לאומית אחודה לא תהיה במדינת ישראל בחמש שנים הקרובות. הוא גם הגיע למסקנה, כי המשרד שהוא עובד בו לא מסוגל לנהל ולהרים פרויקטים מהסוג הזה.

בתחילת העשור, בשיא התנופה והתכנון של פרויקטי מיחשוב בבריאות, נהגו לומר על משרד הבריאות שהוא גם רגולטור וגם אינטגרטור. כיום, שש שנים לאחר ההכרזה על הפרויקט, הגיעו במשרד הבריאות למסקנה, כי מוטב שיעסקו במה שהם יודעים לעשות הכי טוב: להיות רגולטור ותו לא. את הביצוע שישאירו למקצוענים בשטח.

לפיכך, גיבש המשרד תוכנית אב חדשה, שפרטיה מתפרסמים כאן לראשונה. היא אינה קוברת לחלוטין את רעיון הרשומה הרפואית הלאומית, אבל מבזרת אותו בין בתי החולים וקופות החולים. עיקרי התוכנית מדברים על כך שכל בית חולים וכל קופה יבנו לעצמם תיק רפואי לחולים שלהם, שירכז את כל המידע הרפואי על החולה. משרד הבריאות יקבע תקנים אחידים לגבי מה יכלול כל תיק רפואי, כאשר בשלב הראשון ידובר על מודולים בסיסיים ביותר. המשרד גם יקבע את התקן שבאמצעותו יועבר המידע על גבי פלטפורמה מאובטחת מבית החולים לרופא הקהילה, כאשר העברת המידע תתבצע באופן שיאפשר קריאה בלבד. כך, לגורם המקבל לא תהיה אפשרות לבצע פעולה שקשורה בעיבוד המידע.

המנכ"ל גמזו שיתף ברעיונות הללו את שתי קופות החולים הגדולות – מכבי ושירותי בריאות כללית, שלזו האחרונה 14 בתי חולים ומאות מרפאות ברחבי הארץ. עם זאת, ההערכה היא שגם פרויקט זה לא יהיה חף מפוליטיקה פנימית ויעורר גם הוא סכסוכים בין מנהלי בתי החולים.

בפועל, התוכנית של גמזו תאפשר למנהלי פרויקט נמ"ר לאמץ אותה ולשלב אותה כפלטפורמה נוספת. עובדה זו תאפשר לגמזו לגייס לצידו את בית החולים איכילוב, בראשותו של פרופסור גבי ברבש, שפרויקט נמ"ר קרוב מאוד לליבו. גמזו עבד בבית חולים איכילוב וכאשר התווה את התוכנית, היה חכם מספיק לא לעלות על מוקשים שהבוס שלו לשעבר, פרופ' ברבש, הטמין. הרי ברור שאם איכילוב יאמץ את הרעיון, בית החולים שיבא יישאר מחוץ למשחק, מאחר והוא בית החולים המרכזי הגדול היחיד שעדיין לא הטמיע את נמ"ר – וכנראה שגם לא יעשה זאת.

לוח הזמנים של התוכנית החדשה קובע שאת השלב הזה – שבו כל בית חולים יפתח לעצמו תיק רפואי לחולה, יבצעו עד 2015. בתאריך היעד הזה גם יתקבלו החלטות לגבי ההמשך, שכן איש מהיושבים במשרד הבריאות כיום לא יודע בוודאות היכן יהיה ב-2015.

במערכת הבריאות יש המברכים את גמזו וטוענים, כי הראייה המפוכחת שלו היא שתתניע את הפרויקט, שתקוע אצל משפטנים ופקידים שפשוט מפחדים להחליט. מצד שני, יש המרימים גבה ואומרים שניסיון לכפות סטנדרטים בהקמת תיק רפואי אינם תואמים את המציאות הטכנולוגית של היום, המכילה אינסוף כלים טובים שיכולים לעשות את העבודה עבור המשרד מבלי להתחייב לתקן מסוים.

דבר אחד בטוח: מי שייהנה מהתוכנית הזו, אם וכאשר תובא לאישור הממשלה, הן חברות ישראליות כגון מטריקס, אלעד מערכות וקבוצת יעל. עוד יהנו מהתוכנית גם שחקניות בינלאומיות, כגון סאפ (SAP) – שעל גבי הפלטפורמה שלה מריצים את נמ"ר, ויתכן שגם יבמ (IBM), מכוח פרויקטים שהיא עושה כעת בארצות הברית. המבחן הוא כמובן בביצוע ובעשייה של הפרויקט, רגע לפני שהוא נכנס להיכל התהילה של הפרויקטים הכושלים במדינת ישראל, כמו הרכבת הקלה או פרויקט תעודות הזהות החכמות.

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים