פרשת גניבת מרשם האוכלוסין: בית המשפט גזר עשרה חודשי מאסר בפועל על אחד הנאשמים
הנאשם, חיים אהרון, הודה בביצוע עבירות על חוק הגנת הפרטיות וכן בעבירה של ניסיון שיבוש מהלכי משפט ● הוא הורשע, ומלבד עונש המאסר נגזר עליו גם מאסר על תנאי, קנס כספי בסך 36 אלף שקלים וחילוט כל המחשבים והמידע שנתפסו מרשותו ● שני הנאשמים האחרים בפרשה, משה מושקוביץ ואברהם אדם, יוכלו ככל הנראה להמיר את עונשי המאסר שנגזרו עליהם בעבודת שירות ● עו"ד חיים ויסמונסקי, פרקליטות המדינה: "הפרקליטות מבקשת לקבוע בתיק זה רף ענישה, שייצור תקדים וירתיע מפני ביצוע עבירות מידע בהיקפים גדולים"
שופטת בית משפט השלום בתל אביב, הדסה נאור, הרשיעה וגזרה היום (ה') עונש מאסר בפועל על אחד מנאשמי פרשת גניבת "אגרון", מרשם האוכלוסין. הנאשם, חיים אהרון, הודה בביצוע עבירות על חוק הגנת הפרטיות וכן בעבירה של ניסיון שיבוש מהלכי משפט. הוא הורשע והוטלו עליו עשרה חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס כספי בסך 36 אלף שקלים וחילוט כל המחשבים והמידע שנתפסו מרשותו.
הרשעתו של אהרון נקבעה הבוקר, לאחר שבבית המשפט הוצג כתב אישום מתוקן יחד עם הסדר טיעון לשלושה נאשמים, המהווים חלק מחוליות הביניים בשרשרת הפלילית שתחילתה בגניבת מרשם האוכלוסין ממשרד הרווחה וסופה בהעלאת תוכנת ה-"אגרון" – המבוססת על מרשם האוכלוסין, לאינטרנט, באופן שאפשר גישה והורדה של התוכנה לכל משתמשי האינטרנט.
הנאשם השני בפרשה, משה מושקוביץ, הודה היום בביצוע עבירות על חוק הגנת הפרטיות, הורשע, והצדדים עתרו בהסכמה להטיל עליו את העונשים הבאים: שישה חודשי מאסר בפועל עם אפשרות ריצוי בעבודות שירות (בכפוף לחוות דעת חיובית של הממונה על עבודות השירות), מאסר על תנאי, קנס כספי בסך 75 אלף שקלים וחילוט כל המחשבים והמידע שנתפסו מרשותו.
הנאשם השלישי, אברהם אדם, הודה והורשע בביצוע עבירות על חוק הגנת הפרטיות, והצדדים עתרו בהסכמה להטיל עליו את העונשים הבאים: שלושה חודשי מאסר בפועל עם אפשרות ריצוי בעבודות שירות (בכפוף לחוות דעת חיובית של הממונה על עבודות השירות), מאסר על תנאי, קנס כספי בסך 40 אלף שקלים וחילוט של כל המחשבים והמידע שנתפסו מרשותו.
בטיעוניו בפני בית המשפט, הדגיש עו"ד חיים ויסמונסקי – הממונה על משפט וטכנולוגיה בפרקליטות המדינה, כי "נזקי פרשת גניבת מרשם האוכלוסין חמורים. לפרשה השלכות חמורות מאוד על הגנת המידע האישי של אזרחי מדינת ישראל, וכן השלכות כלכליות וביטחוניות ישירות ועקיפות".
כן ציין עו"ד ויסמונסקי, כי "הפרקליטות מבקשת לקבוע בתיק זה רף ענישה, שייצור תקדים וירתיע מפני ביצוע עבירות מידע בהיקפים גדולים. בעידן הסייבר קיימת תחושה שהמידע האישי לא מוגן, וכי ניתן לפרוץ אליו, לגנוב אותו ולנהוג בו ללא רשות. החשיפה של מבצעי העבירות בתיק זה ורף הענישה שמוצב במסגרת תיק זה, מלמדים על התקדמות האכיפה הפלילית בתחום הגנת המידע האישי. חלקם היחסי של הנאשמים שנותרו בתיק, על פי כתב האישום, גדול משמעותית משל הנאשמים שעניינם כבר הסתיים, ולכן הללו צפויים לענישה מכבידה יותר באופן משמעותי, אם יורשעו במלוא כתב האישום".
ביוני השנה הורשע יוסף ויטמן, בן 32 מבני ברק, בביצוע עבירות על חוק הגנת הפרטיות, לאחר שהודה במסגרת הסדר טיעון. על פי המיוחס לו בכתב האישום המתוקן, מכר ויטמן העתק של מרשם האוכלוסין של כלל אזרחי מדינת ישראל תמורת סכום שנע בין כמה מאות ל-2,000 שקלים. הוא נענש בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס כספי של 50 אלף שקלים.
תיק מרשם האוכלוסין נחקר על ידי הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע (רמו"ט) במשרד המשפטים, והוא תיק החקירה הפלילי הראשון של הרשות. היה זה גם התיק הראשון שבו נחקרות עבירות פליליות ביחס למאגרי מידע בסדר גודל כזה.
התגלגלות הפרשה
על פי הפרקליטות, שלום ביליק – איש מחשבים שעבד במשרד הרווחה במיקור-חוץ בתפעול מאגר מרשם האוכלוסין של משרד הפנים, העתיק אותו. לאחר שהופסקה העסקתו של ביליק במשרד הרווחה, הוא סיפק עבודות פרטיות בתחום המיחשוב. במסגרת הענקת שירותי מיחשוב לעמותה חרדית בירושלים, התקין ביליק את מאגר מרשם האוכלוסין במחשבי העמותה. ביליק הציג לאברהם אדם – איש העמותה, את מאגר המרשם, והלה השתמש בו.
אדם העביר העתק של מאגר המרשם ליוסף ויטמן, מתנדב בעמותה. ויטמן מכר העתק מן המאגר לחיים אהרון, איש מחשבים עצמאי. אהרון, שקיבל לידיו ממקורות שונים עוד מאגרי מידע רבים, מיזג לתוך העתק מרשם האוכלוסין גם את העתק פנקס הבוחרים לכנסת ה-17 מפברואר 2006, וכן נתונים מעוד כ-11 מאגרי מידע נוספים שהחזיק ברשותו. בכך העשיר את מאגר מרשם האוכלוסין בנתונים נוספים.
את המאגר המשופר מכר אהרון למספר אנשים וכן מסר אותו למכרו, משה מושקוביץ, תוכניתן מחשבים. מושקוביץ שדרג את המאגר שקיבל מאהרון בכך שהרכיב עליו תוכנת חיפוש משוכללת, וקרא למוצר שערך "אגרון". מושקוביץ מכר את ה-"אגרון" למכרים שונים שלו. בשלב מסוים הגיעה תוכנת ה-"אגרון" לידי מאיר ליוור, צעיר בעל ידע בתחום המחשבים, שהעלה אותה לאינטרנט במספר אתרים שונים בחו"ל, תחת השם "ארי" (aRi).
בנוסף, מייחסת הפרקליטות לביליק את גניבת מאגרי הנתונים הקשורים לאימוץ במדינת ישראל. ביליק, שעבד כאמור במשרד הרווחה, עסק גם בתחזוק מערכות ה-IT של משרד הרווחה הקשורות לאימוץ. אלה הוחזקו, בשל רגישותן הטבעית, בהפרדה בין המחוזות השונים של משרד הרווחה, ובסיסי הנתונים לא היו מחוברים זה לזה. עם זאת, ביליק, מתוקף עבודתו, נחשף לכל בסיסי הנתונים, כיוון שהיה מופקד על תחזוקם.
במהלך עבודתו על מאגרי הנתונים בנושאי האימוץ, נהג ביליק להעתיק לרשותו ולקחת לביתו את המידע אליו נחשף. כך יצר ביליק בביתו העתק של מאגרי המידע הקשורים לאימוץ. בין קבצי האימוץ שגנב ביליק: כלל הפרטים האישיים של ילדים ובגירים המועמדים לאימוץ; פרטים אישיים על אימהות המעוניינות למסור את ילדיהן לאימוץ, לרבות פרטי הילד המועמד לאימוץ; כלל הפרטים האישיים על הורים מבקשי אימוץ ועוד.
התביעה בתיק נוהלה על ידי עו"ד חיים ויסמונסקי מפרקליטות המדינה, יחד עם עו"ד אסף שביט ועו"ד יוני חדד מפרקליטות מחוז תל אביב (פלילי).
הענישה מגוחכת כל המעורבים בפרשה גרמו נזק אדיר לכלל אזרחי המדינה היה צריך להכניס אותם לכלא ולזרוק את המפתחות לים להטיל על כל אחד קנס בגובה שבכל תקופת חיים לא יוכלו לשלמו
לא מובן למה גם בכתבה כזו, צריכים לטפטף את האנטי-דת אנטי-חרדי. למה מציינים את מקום מגוריו של יוסף ויטמן (בני ברק), ואילו את מקום מגוריהם של שאר הנאשמים, לא טרחו לציין בכתבה. נקודה למחשבה !
ואחרי הפשלה האדירה הזאת של אי אבטחת המידע על ידי הממשלה, מישהו עדין אינו רועד מפחד מהרעיון שאותם שרלטני אבטחה יחזיקו ברשותם מאגר ביומטרי של תושבי ישראל? צריך לפעול בכל דרך לא לאשר את הקמת המאגר הביומטרי. במקום זה, שיוציאו כבר מהארונות של משרד הפנים את תעודות הזהות החדשות והדיגיטליות, לפני שאלה ירקיבו אחרי כ-8 שנים של שכיבה בארונות.