"אם המחסור בהנדסאים יימשך, ישראל עלולה לאבד את יתרונה הטכנולוגי"

"אם המחסור בהנדסאים יימשך, ישראל עלולה לאבד את היתרון הטכנולוגי שלה ולפגוע בתעשיות החיוניות שלה, כולל ההיי-טק והתעשיות הביטחוניות", כך אומרת ד"ר יוכבד פנחסי אדיב, יו"רית פורום המכללות הטכנולוגיות, המכשירות למקצוע ההנדסאים, ומנהלת המכללה הטכנולוגית באריאל.

ד"ר פנחסי אדיב התארחה באולפן פודקאסט אנשים ומחשבים ודיברה על האפליה המכוונת, לדבריה, בתקצוב המכללות הטכנולוגיות, לעומת המוסדות האקדמיים, שאינו מאפשר למכללות לספק לתעשייה את ההנדסאים החסרים בכל התחומים. היא מנהלת במשך שנים מאבק לשיפור תנאי התקצוב, ועדיין, ציינה, המדינה מפלה באופן מכוון בין סטודנטים שלומדים למקצוע הנדסאי לבין אלה שלומדים לתואר מהנדס.

"הממשלה קיבלה החלטה והציבה יעד של הכשרת 15 אלף הנדסאים בעלי תעודה כל שנה. בפועל, 34 המכללות מכשירות 10,000 סטודנטים בשנה, ולא כולם מקבלים תעודה אחרי מבחן ההסמכה", אמרה ד"ר פנחסי אדיב. זאת על אף שלדבריה, לכל המכללות יש יכולת להגדיל את היקף ההכשרות, אם יינתן להן התקצוב הנדרש, בדיוק כמו שנותנים למוסדות האקדמיים – מה שלא נעשה כבר שנים.

היא הסבירה כי "לדוגמה, המדינה מתקצבת את המכללות הטכנולוגיות בסכומים נמוכים משמעותית פר סטודנט – 12,000-13,000 שקלים לשנה, לעומת 30,000-45,000 שקלים לשנה באוניברסיטאות. פער זה מקשה על מימון מעבדות משוכללות ושכר מרצים הולם".

"זאת ועוד", ציינה ד"ר פנחסי אדיב, "סטודנטים להנדסה נדרשים לעבור בין שתיים לארבע בחינות הסמכה ממלכתיות ולעשות פרויקט גמר, בשונה מאלה שלומדים לתואר מהנדס, שמקבלים בסוף תואר אקדמי. המדינה עד היום לא מוכנה להכיר במקצוע ההנדסאי כתואר אקדמי".

בנוסף, יש למקצוע בעיית תדמית מתמשכת: תואר הנדסאי נתפס פחות יוקרתי מתואר אקדמי – מה שגורם למועמדים רבים לפנות לאקדמיה, גם כשכישוריהם מתאימים יותר להכשרה טכנולוגית.

מהו מקצוע ההנדסאי?
ד"ר פנחסי אדיב: "ההנדסאי הוא החוט המקשר בין המהנדס המפתח לבין זה שרואה קדימה, שלומד ברמה תיאורטית את תחום הלימוד שלו. זה כמובן חשוב, אבל כשצריך לפתח מכשור חדש, הוא מייצר מתודולוגיה חדשנית. בצד השני יש את העולם של ההנדסאים, שהם, למעשה, האנשים היצרנים של כל סוגי התעשיות. ההנדסאי הוא המבקר, הפועל, היצרני, זה שיודע לחבר בין העולמות, זה שיודע להפעיל מכונות מאוד משוכללות מבחינה טכנולוגית, שדורשות ידע רב – מכונות שעובדים רגילים לא יודעים להפעיל. בפועל, נדרשים כ-10 הנדסאים לכל מהנדס".

היכן משולבים בוגרי המכללות הטכנולוגיות?
"ההנדסאים משתלבים כיום במגוון רחב של תחומים, כולל חברות היי-טק – החל מרכבים חשמליים וחיישנים (מובילאיי), דרך תוכנה ומים (מתקני התפלה), ועד לתעשייה הביטחונית ולייצור. התעשיות המתקדמות נשענות על הנדסאים להפעלת מכונות יקרות, שרק להם יש את ההסמכה והידע להפעיל אותן".

איך המכללות מתמודדות עם אתגרים אלה?
"יש כיום 34 מכללות טכנולוגיות, שפרושות מהצפון ועד לדרום, עם דגש על הפריפריה, ויש להן חלק חשוב בצמצום פערים ונגישות לעולם האקדמי. כיום לומדים במכללות 37 אלף סטודנטים, ויש עוד 5,000 סטודנטים שלומדים במסגרות של משרד החינוך, שהם בעיקר עתודה צעירה, שמכוונת לצבא. גם המספר של 10,000 בוגרים בשנה הוא תוצאה של מאבק של שנים. הצלחנו לגרום לשלוש רפורמות, אבל זה לא מספיק. בנוסף, יש קושי בגיוס מרצים, ובגישה למעבדות ומשאבים.

אנחנו מפעילים לובי. הייתה לנו שדולה בכנסת, אבל זה לא מספיק. יש לובי חזק יותר של המועצה להשכלה גבוהה, שהיא גוף חזק מאוד, שיושב לצד משרד החינוך והיו"ר שלו הוא שר החינוך. זה גוף שמנוהל על ידי המנהלים של המוסדות האקדמיים, ולכן יש להם השפעה גדולה יותר, לעומת משרד העבודה, שאליו אנחנו שייכים מסיבות היסטוריות. השר העומד בראש המשרד לא מחויב באופן טוטלי לנושא שלנו, זה לא המנדט שלו.

המדינה עושה את הטעות של החיים שלה, כי היא לא מבינה שתקצוב הנדסאים הוא השקעה שמחזירה את עצמה אחר כך, כשהם נכנסים לתעשייה. אבל המדינה שבויה בקונספציה של נוסחאות, בלי יכולת גמישות".

מה אתם דורשים מהממשלה?
"אנחנו דורשים קודם כל לבטל את נוסחת התקצוב המבוססת תפוקה, שמכניסה את המכללות לגירעון. התקציב מבוסס על סטודנטים שמסיימים עם דיפלומה. אנחנו משקיעים בסטודנטים, יש נשירה טבעית, ויוצא שאנחנו לא מקבלים מימון עבורם. למיטב ידיעתי זה לא קיים בתארים האקדמיים, ואם כן, זה לא ממש משפיע, כי התקצוב שם הרבה יותר גבוה מאשר אצלנו. בנוסף, נדרשת הכרה בחשיבות האסטרטגית של ההנדסאים ומתן עדיפות לאומית לתחום. אנחנו מציעים להקים רשות או מועצה עצמאית להשכלה טכנולוגית, בדומה למועצה להשכלה גבוהה, שתהיה בעלת סמכויות תקציביות ותפעל ישירות מול משרד האוצר, במטרה לחזק את הכשרת ההנדסאים ולהבטיח תקצוב הולם".

בכובע השני שלך את מנהלת המכללה הטכנולוגית באריאל. מה המצב שם?
"המכללה הטכנולוגית באריאל פועלת במודל ייחודי בגלל סמיכותה לאוניברסיטת אריאל. בכל שנה מסיימים אצלנו 700-800 סטודנטים. העובדה שאנחנו נמצאים בתוך קמפוס אוניברסיטת אריאל מסייעת מאוד. הסטודנטים שלנו יכולים להשתמש בכל המעבדות והציוד של האוניברסיטה, והם חלק מההווי החברתי בקמפוס. יש כלפינו יחס מאוד אוהד מצד האוניברסיטה, כתפיסת עולם, אף על פי שאנחנו שני גופים עצמאיים.

יש לא מעט בוגרי הנדסאות של המכללה שממשיכים למקצועות אקדמיים. יש לנו בוגרים שהם רופאים, יזמי היי-טק ומנכ"לים".

ד"ר פנחסי אדיב היא, בהשכלתה, דוקטור למיקרוביולוגיה, בעלת תואר שלישי במדעים, ועשתה פוסט דוקטורט באוניברסיטת בר אילן. בתחילת דרכה היא בכלל רצתה להיות רופאה, אבל היא נמשכה לתחום הביולוגי. לדבריה, "יום אחד הציעו לי ללמד במכללה הטכנולוגית להנדסאים באריאל. לא היה לי מושג מה זה, אבל עם הזמן הבנתי שזה לא רק עולם של מדע, אלא בעיקר פרקטיקה, וכך אני ממשיכה עד היום. אני באריאל כבר כמעט 25 שנה ורואה בתפקיד שלי סוג של שליחות, כי זה דור העתיד שלנו".