דלויט צופה: ה-AI תהפוך השנה לתשתית בסיסית כמו חשמל ואינטרנט

דו"ח מגמות הטכנולוגיה לשנת 2026 של דלויט (Deloitte) מצביע על כך שהבינה המלאכותית תפסיק להיות כלי ניסיוני או תוספת חכמה השנה ותהפוך לתשתית בסיסית, בדומה לחשמל או לאינטרנט, המשפיעה על כלל תחומי החיים והעסקים.

עוד מצא הדו"ח כי המעבר משלב הניסוי לשלב ההאצה (Scaling Imperative) של ה-AI מתרחש בקצב מהיר במיוחד, כאשר אימוץ הטכנולוגיה מגיע לשיאים חדשים. כך לדוגמה, לפי הדו"ח, כלי AI ג'נרטיבי מוביל הגיע לכ-100 מיליון משתמשים תוך חודשיים בלבד, לעומת כ-50 שנים שנדרשו לטלפון להגיע ל-50 מיליון משתמשים. קצב זה יוצר אפקט "גלגל תנופה", שבו שיפורים טכנולוגיים, השקעות ותשתיות מאיצים זה את זה במקביל.

החוסן הלאומי והאישי לבדו אינו מספיק. כדי להתמודד עם השינויים ולרכוב על גל הסינגולריות הטכנולוגית, הנהלות ומובילי טכנולוגיה בישראל נדרשים לשנות את תפישתם באופן מהותי, להגדיל השקעות, ולהפוך את הטכנולוגיה לאבן הראשה בצמיחה העסקית

על פי הדו"ח של דלויט, ה-Agentic AI (הבינה המלאכותית הסוכנית, או מה שרבים מכירים כסוכנים האוטונומיים) צפויה להניע את עידן האינטגרציה הארגונית הבא. שוק ה-Agentic AI העולמי צפוי להגיע ל-35 מיליארד דולר עד 2030. מדובר בשינוי משמעותי שבו ה-AI משתלבת במערכות ליבה קיימות כמו מנועי חיפוש. הדו"ח מעריך שכמעט שליש (29%) מהמבוגרים במדינות מפותחות עתיד לצפות בסיכום חיפוש שנוצר על ידי AI המובנית במנועי החיפוש מדי יום ב-2026.

הבינה המלאכותית מתרחבת גם לעולמות הפיזיים (AI Goes Physical) ומחברת מערכות מידע למכונות ותהליכי ייצור. קצב הגידול של האוטומציה הפיזית מרשים, ולפי הדו"ח, מלאי הרובוטים התעשייתיים הפועלים במפעלי העולם צפוי להגיע לכ- 5.5 מיליון יחידות במהלך 2026.

השינוי שמביאה הבינה המלאכותית הוא מהותי, מאתגר את המצב הקיים, את ההשקעות הפיננסיות, ואת התרבות הארגונית. שינוי זה דורש לעיתים בנייה מחדש של תהליכים, ולא רק שדרוג.

האם בישראל ערוכים להתמודד עם גודל השינוי?

השאלה המרכזית הניצבת לפתחנו בישראל היא: האם אנחנו כעם וכחברה, כארגון וכפרטים, ערוכים – עם כל החוסן המוכח שלנו – להתמודד עם גודל השינוי?

התשובה נעוצה בפרדוקס הישראלי: מצד אחד, ישראל ידועה כ"סטארט-אפ ניישן" חדשנית ונועזת. מצד שני, ארגונים גדולים בישראל מתמודדים עם "חוב טכנולוגי" משמעותי, הנובע בין היתר, מפערים בתשתיות הליבה, ממעבר איטי לענן, ומאימוץ מוגבל של פתרונות מתקדמים, למשל בעולמות ה-ERP וה-CRM. בנוסף, ההשקעות ב-IT בארגונים ישראליים נמוכות יחסית לארגונים אמריקנים או אירופים באותו סקטור.

לאורך השנים הנהלות רבות בארץ טרם השכילו להפנים כי טכנולוגיה אינה רק פונקציה תפעולית אלא מנוע עסקי שמשנה ומצמיח את העסק. המשמעות של החוב הטכנולוגי קריטית בעידן ה-AI: במקום להתמקד בניצול יכולות AI, ארגונים נדרשים לעיתים להשקיע באופן מאסיבי בסגירת פערים טכנולוגיים בסיסיים, דבר שעלול להגביל משמעותית את יכולתם להתמודד עם מהפכת הבינה המלאכותית.

לפי הדו"ח, רק אחד מכל עשרה ארגונים בארץ (11%) הצליח להכניס סוכני AI לשימוש שוטף. מצב זה נובע, בין היתר, מהניסיון להטמיע כלי AI בתהליכים קיימים שתוכננו עבור בני אדם, במקום לעצב תהליכים עסקיים חדשים המותאמים ליכולותיה של הבינה המלאכותית.

החוסן הלאומי והאישי לבדו אינו מספיק. כדי להתמודד עם השינויים ולרכוב על גל הסינגולריות הטכנולוגית, הנהלות ומובילי טכנולוגיה בישראל נדרשים לשנות את תפישתם באופן מהותי, להגדיל השקעות, ולהפוך את הטכנולוגיה לאבן הראשה בצמיחה העסקית. ארגונים ואנשים פרטיים שיפגינו סקרנות, יסתגלו במהירות ויאמצו את השינוי, עשויים להפיק יתרון משמעותי. עם זאת, חשוב להדגיש כי ההצלחה אינה מובטחת, והיא תלויה ביכולת להטמיע תהליכים חדשים, להשקיע בתשתיות, לחשוב בצורה יצירתית, אך תוך פעולה זהירה ושמירה על עקרונות של בקרת איכות, ציות, אבטחת מידע ורגולציה. רק כך נוכל להבטיח שהחוסן שלנו יתורגם ליתרון טכנולוגי מוביל בעולם. חברות וארגונים, כמו גם אנשים פרטיים, שיהיו סקרנים, יסתגלו במהירות ויאמצו את השינוי, במקום להתנגד לו – יצמחו.

הכותב הוא שותף ו-CTO בחטיבת הייעוץ של דלויט ישראל