מאנשים לקבצים – העשור המכריע במאבק על זיכרון השואה ולקחיה

שֶׁהַיִּזְכֹּר יִזְכֹּר. שֶׁהַדְּגָלִים יִזְכְּרוּ,
הַתַּכְרִיכִים הַצִּבְעוֹנִיִּים שֶׁל הַהִיסְטוֹרְיָה, אֲשֶׁר
הַגּוּפִים שֶׁעָטְפוּ הָפְכוּ אָבָק. שֶׁהָאָבָק יִזְכֹּר.
שֶׁהָאַשְׁפָּה תִּזְכֹּר בַּשַּׁעַר. שֶׁהַשִּׁלְיָה תִּזְכֹּר.
שֶׁחַיַּת הַשָּׂדֶה וְעוֹף הַשָּׁמַיִם יֹאכְלוּ וְיִזְכְּרוּ,
שֶׁכֻּלָּם יִזְכְּרוּ. כְּדֵי שֶׁאוּכַל לָנוּחַ
(יהודה עמיחי)

ביום הזה, בשנת 2026, כ"ז בניסן התשפ"ו, ישבו ילדים בכיתת לימודיהם ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, והמורה תגיד להם: "ילדים, היום נצפה בעדות של ניצולה מאושוויץ, שאיננה עוד איתנו". החדר יוחשך, הדמות על המסך תופיע, הלב יתרגש אבל הזיכרון יהיה מופשט. לאחר הסרט תספר המורה שכשהייתה תלמידה גם היא ישבה בכיתה ופגשה את הניצולה ההיא ושמעה את סיפורה.

היא תספר לתלמידיה על השתיקה שהייתה אז בחדר, לא רק שתיקת הקשבה אלא גם שתיקת כבוד. כזו שבה שומעים כל נשימה בחדר, כזו שבה כיתת הלימוד הופכת לספינה בזמן שנוסעת לימים ההם. עוד תיזכר המורה איך כל הילדים ניגשו לאורחת כדי לחבק אותה, כדי לקחת משהו ממנה ולתת לה משהו מהם. בסיום השיעור היא תיתן להם שיעורי בית: דיסק און קי קטן ובו עדויות מוקלטות בקול, בכתב ובווידיאו, כדי שילמדו בבית גם היסטוריה וגם סיפורים. "אנשים אין, עובדות היסטוריות כבר יש", היא תגיד להם.

בחזרה לשנת 2016: שמואל ווילנברג, הניצול האחרון ממחנה טרבלינקה, נפטר השנה בגיל 93. מותו מסמן את המשך הפרידה הקשה מדור אמיץ של ניצולים וניצולות ששרדו את התופת, קמו מן ההריסות וניסו לחיות חיים יומיומיים במדינת ישראל, שהוקמה לאחר המלחמה ההיא. ניסו וגם הצליחו. הם הקימו בתים במדינה הקטנה, שלחו בנות ובנים לצה"ל, יצרו שגרה ברוכה שהיא כולה ניצחון על הרע ההוא.

מותו של ווינברג מסמן את תחילת העשור הקרוב כעשור של מעבר מזיכרון של אנשים לזיכרון של מסמכים וקבצים. לא עוד אנשים שמאורעות המלחמה פצעו את תולדותיהם, אלא קולות מוקלטים ועדויות סרוקות. בעשורים האחרונים נעשה מאמץ כביר נגד הזמן כדי למפות, להקליט, לצלם ולתעד כל פיסת עדות ומידע מהפרק האיום ההוא בהיסטוריה של האנושות.

הזיכרון – אתגר טכנולוגי ממעלה ראשונה

העשור שבין היום ל-2026 עומד להיות קשה יותר מכל המאבקים שניהלנו עד עכשיו על הזיכרון הקולקטיבי של השואה ולקחיה מול העולם. מול האנטישמיות הגוברת וערימת השקרים המצטברים נצטרך לעמוד נחושים מתמיד, אך ללא עדויות מגוף ראשון.

האתגר שלנו יהיה להפוך את העדויות עם הזמן ללקחים, למטרות וליעדים. אני משוכנע שלא נשכח, אבל החשש הגדול שלי הוא שהעולם הוא זה שיסלח. שמירת הזיכרון ועיצובו לחזון של מדינה יהודית ודמוקרטית הם בין המשימות הגדולות ביותר שעומדות בפנינו בעשור הקרוב.

אתגר הזיכרון הוא גם אתגר טכנולוגי ממעלה ראשונה. עלינו לרכז משאבים כדי למצוא את המתכון המדויק שבין תיעוד לזיכרון, שיהפוך מסמכים קרים למסר שמקופל בו חזון אמיתי שרחוק כל כך ממושגי הייסוד של העולם הטכנולוגי.

הכותב הוא יו"ר השדולה לסטארט-אפים וליזמות בכנסת.