לעבוד בחברת מתן אשראי – חלק ב'

המשך הסיפור על האדם שנפל לעולם הפשע ולא רצה להשתקם, עד למפגש ששינה את חייו... ● ויש גם מוסר השכל

יש דבר הרבה יותר טוב מכסף: חיוך. צילום אילוסטרציה: BigStock

בשבוע שעבר התחלתי לספר על אדם שנפל לעולם הפשע ולא הצליח להשתקם. עד שפעם אחת פגש באדם פשוט, שאותו הוא רצה לשדוד, שנתן בו אמון ורחש לו כבוד. אותו אדם, שלא הכיר אותו כלל, הלווה לו סכום כסף גדול ונתן לו הזדמנות. הוא יכול היה להיעלם ולא להחזיר את הסכום הגדול, אבל הוא בחר למנף את האמון שנתנו בו אולי בפעם הראשונה בחייו על מנת לצאת מהמיצר שבו הוא נלכד.

ממשיך האדם לספר:

יצאתי מהחנות עם חום בלב ודמעות בעיניים, וידעתי שאני הולך להיות בן אדם הגון. נכנסתי לישיבה והתחלתי לחזור בתשובה. זה לא היה קל והיו לי כמה מעידות, אבל התגברתי. כיוון שאני בן אדם שיודע לדבר ועושה רושם טוב, מהר מאוד מצאו לי אישה. היא הייתה ממש ההיפך ממני. תמימה, צנועה, לא מרימה עיניים, מסתפקת במועט. הרגשתי שאלוהים שולח לי זיווג משמיים. אחרי שנה נולדה לי בת.

ידידיי מנוער הציעו לי לעשות מכה פה ושם בשביל ה-"פרנסה". סירבתי. בהתחלה הם התרגזו, אבל ראו איך אני חי והבינו שנגמר. די. אשתי לא שאלה שאלות על העבר שלי, אבל אני חושב שהיא הייתה מספיק חכמה כדי להבין.

שנתיים אחר כך נולד לי בן. הייתי בעננים. עשיתי ברית מפוארת. הזמנתי רבנים וחברים מהעבר ומהווה. רק את התכשיטן לא הזמנתי, מפחד שיגלה את עברי. יום אחרי הברית הלכתי לקנות ממנו תכשיט זהב לאשתי.

אין להם לב?

הגעתי לחנות וראיתי שהבן אדם הזדקן בכמה שנים. הוא התחיל לבכות ולא היה יכול לדבר. הנחתי את ידיי על כתפיו וניסיתי להרגיע אותו, אבל הוא לא הפסיק לבכות. בסוף הוא הצליח איכשהו לספר לי: "אל תשאל. לפני שבוע פרצו לכאן ורוקנו לי את הכספת, את כל הרכוש שאספתי בחיים שלי. כל התכשיטים ומאות אלפי דולרים במזומן. הרסו אותי, השאירו אותי בעל חוב לכל החיים. תסתכל עליי: אני עני מרוד, ירדתי  מנכסיי, אני לא יכול להסתכל בפני הסוחרים. אני  גמור!"

הוא ישב ובכה, ואני הרגשתי שנאה למי שעשה את המעשה הנפשע הזה. מה, אין להם לב? או אז נזכרתי שאת זה בדיוק רציתי אני לעשות לפני שנתיים. גם לי לא היה אז לב. ניסיתי להרגיע אותו, אך הוא היה שבור לחלוטין. קניתי ממנו תכשיט גדול ואומר לו: "תהיה חזק. אני מבטיח לך שהכול יבוא על מקומו בשלום".

בנחישות פניתי לחברים שלי לשעבר מעולם הפשע. הם הופתעו – מה יש לי, עם הזקן והציציות, לחפש אצלם, אחרי שכבר השלימו עם עזיבתי את עולם הפשע? אמרתי להם, בחצי בקשה – חצי פקודה, שאני רוצה לדעת בתוך שבוע מי ביצע את הפריצה אצל התכשיטן ההוא. למחרת התברר שזה היה אחד הכבדים בשוק, אדם חזק ומסוכן, שלא נחמד בכלל להתעסק איתו.

באומץ רב באתי אליו הביתה ודרשתי שהסחורה תחזור למקום שלה עד סוף השבוע, אחרת יש לו עסק איתי.

הוא הסתכל עליי והציע לי לשקול את הדיבור הזה שוב, כי זה נשמע לו כמו הכרזת מלחמה, ואצל אנשים כמותו יש פירוש אחד למלחמה – מכוניות מתפוצצות, יריות ובלגאנים. אמרתי לו: "אתה יכול לראות בזה מה שתרצה. הסחורה חוזרת עד סוף השבוע". ואכן, ביום שישי הגיעו לביתי שני שליחים ומסרו לי את שלל הגניבה.
במוצאי שבת הגעתי לבית התכשיטן, הנחתי ליד הדלת את שתי המזוודות עם פתק, צלצלתי וברחתי. לא היה מאושר ממנו … וגם ממני!

הלכתי הביתה לישון עם שמחה עצומה בלב. לאשתי, שהמתינה לי מודאגת, אמרתי: "כעת יש לך בעל טוב וצדיק. חזרתי בתשובה שלמה וכיפרתי על עוונות". היא לא אמרה דבר, רק הסתכלה עליי, וידעתי שהיא מאמינה לי. אני לא יודע כיצד זכיתי באשת חיל כזאת.

כך או כך, חשבתי לעצמי: אולי זה מה שאנחנו צריכים בחיים – קצת אמון, קצת אשראי, קצת פרגון…?

ידידיי היקרים, בואו נהיה כולנו חברים במועדון "אנשים למען אנשים". איזה עולם נפלא ניתן לבנות כאשר מאמינים אחד בשני, סומכים האחד על השני ומפרגנים אחד לשני…  אמרו חז"ל: "כמים הפנים לפנים – כן לב האדם לאדם". כאשר אדם יחייך לרעהו בעקביות, לא יהיה לרעהו מנוס אלא להחזיר לו חיוך.  נסו ותיהנו, לפחות בסביבה הקרובה שלכם, וחזקה עליכם שלא תתאכזבו.

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים