כנס C3 INDIA 2016 – יומן מסע מקוצר

בין האתרים היפים לתעשיית ההיי-טק הפורחת, בין הריקשות המסורתיות למרכזי הפיתוח החדישים, ביקור בהודו יכול ללמד הרבה גם את אנשי הענף בישראל ● רשמים מסיור פורום C3 של אנשים ומחשבים

כנס מקצועי לצד סיור לימודי. חברי פורום המנמ"רים והמנכ"לים C3 של אנשים ומחשבים בביקור בהודו

בתחילת השבוע שבה לארץ מהודו משלחת גדולה של המנמ"רים והמנכ"לים, חברי פורום C3 של אנשים ומחשבים, מסיור לימודי וכנס מרתק שנערך בבירה, ניו-דלהי, ובסביבותיה. היה זה ללא ספק אחד הכנסים היותר מיוחדים, מורכבים ומרתקים שבהם השתתפו המנמ"רים והמנכ"לים, הן מבחינת אופיו והן מבחינת החוויות שחוו.

ביקור בהודו מצריך מהמבקר בה כמה דברים בסיסיים: הכנה מינימלית מוקדמת והיכולת לצפות במשהו אחר, שרובנו לא מכירים, עד כדי ציוויליזציה שונה לגמרי ממה שאנחנו מכירים או יכולים לדמיין. הדבר השלישי הוא ההכרח לעבוד על עצמך ולסגל לעצמך את התכונה הכל כך לא אופיינית לכולנו: לא להיות שיפוטי ולא להשוות את מה שאתה רואה לשום דבר שאתה מכיר.

את הטיפים האלה שמעו משתתפי הכנס מיד לאחר שנחתו בניו-דלהי. פרופ' גדי אריאב, ראש המרכז לחקר עסקים גלובליים בפקולטה לניהול של אוניברסיטת תל אביב ומומחה להודו ולסין, צייד את משתתפי הכנס בחמש דקות של הכנה לקראת מה שהם עמדו לראות. שבוע אחרי זה, בדרך חזרה הביתה, הבינו כולם הרבה יותר טוב למה הוא התכוון.

אי אפשר לסכם ביקור בהודו במאמר אחד. אין הודו אחת ולא תמצאו שני אנשים שיספרו לכם את אותן חוויות בדיוק מהביקור בתת היבשת הענקית זו. מדובר במדינה של מעמדות, קאסטות, והחומות בין המעמדות הללו עדיין בצורות, בעיקר בהתבסס על רמת השכלה ומצב כלכלי.

לצד אלפים חסרי בית, שהרחוב הוא המעון שלהם, תמצאו שם את בני המעמדות המבוססים יותר, שגרים במגדלים יפים וממלאים תפקידים בכירים ובעלי מעמד בחברה ההודית. היופי הוא שלכולם יש מקום, אין קנאה, קיימת הרבה אהבה ואין רצון לגזול האחד מהשני את מקומו. החומות בין המעמדות עדיין שם ובגדול, אבל מדריך הקבוצה שלנו, יואב בן זקן, שאין דרך טובה יותר להכיר את הודו מאשר להיות איתו, אומר שלמרות העוני הנראה לעין, אף אחד בהודו לא מת מרעב. אדם יכול להתדפק על דלת בית ברחוב ולומר שאין לו מה לאכול, והוא יקבל את מה שהוא צריך. במקדש הסיקים, לדוגמה, מאכילים בכל יום אלפי אנשים, ואף אחד לא שואל למה ומי ומה אתה עושה. גם התיירים מוזמנים להתכבד.

כלי הרכב ההודי המסורתי - ריקשה. פעם היו כאלה גם בצה"ל...

כלי הרכב ההודי המסורתי – ריקשה. פעם היו כאלה גם בצה"ל…

דבר בולט נוסף הוא החיוך הנבוך, השקט הפנימי של האנשים שחיים בתחתית החיים, שזועקים לפעמים אל מול מראות לא שגרתיים שחווים בשווקים ובסמטאות.

סיור בתלת האופנועים המפורסמים, הנקראים טוק טוקים, או בריקשות – כלי התחבורה האולטימטיבי של ההודים – מלמד את המבקר שחוקי תנועה הם דבר יחסי ומצד שני, שגם במקום שבו לכאורה אין חוקים – יש סדר. זה אמנם מטורף בעיני המתבונן המערבי, אבל קיים וכל אחד מקפיד לשמור עליו בקפדנות.

טכנולוגיה לצד סיורים לימודיים

פרופ' אריאב אמר כי התפיסה הרווחת בהודו היא שתמיד אפשר לעשות יותר במינימום משאבים. התפיסה הזו מאפיינת יותר מכל את עולם הטכנולוגיה וההיי-טק המקומי.

שיתופי הפעולה בין ישראל להודו בתחומי הטכנולוגיה, ההיי-טק ומערכות המידע הולכים ומתהדקים. במהלך הביקור סיירו המנמ"רים והמנכ"לים בשני מרכזי פיתוח גדולים, שהמחישו להם את המהות של ההיי-טק במדינה הענקית הזו. אחד ממרכזי הפיתוח הללו היה זה של ענקית התוכנה ומיקור-החוץ TCS, זרוע התוכנה של קונצרן הענק ההודי טאטא (TATA). שם ראו המשתתפים מקרוב כיצד מפתחים את מערכות הליבה של בנק יהב, שיצא לפרויקט מיקור-חוץ שאפתני ביותר, שבסופו יוחלפו כלל המערכות הללו. לנגד עיני המבקר מתגלה "פס ייצור" אנושי של מפתחים ואנשי QA מהודו ששוקדים על הפרויקט בליווי הצוותים הישראליים. זהו מרכז פיתוח נטו, שעובד עבור הלקוחות של החברה.

במרחק 10 דקות נסיעה משם נמצאים מרכז המחקר והמעבדות של יבמ (IBM) בניו-דלהי. ההבדלים היו בולטים. במרכז של TCS ניתן היה לשמוע את ההמולה של אנשי המו"פ, בעוד שבמרכז של הענק הכחול שרר שקט מוחלט, שמטעה לרגע וגורם למגיע אליו לחשוב שהוא נכנס למוזיאון. אבל זו אשליה – המסכים הדיגיטליים ושאר עזרי המולטימדיה המחישו מהר מאוד לחברי המשלחת שמדובר באחד המרכזים היותר משמעותיים של יבמ בהודו, שעוסק במו"פ של מוצרים שבעוד כמה שנים כולנו נשמע עליהם.

דיונים, פאנלים ונטוורקינג

היו גם שני ימי דיונים, שכללו שלושה פאנלים מרתקים בהנחייתו של רונן זרצקי, סמנכ"ל הטכנולוגיות של ישראכרט. הפאנלים דנו בשלושה נושאים חמים שעומדים על סדר היום של המנמ"ר: העידן הדיגיטלי, בעיקר במערכת הבנקאית, מידת ההיערכות, או חוסר ההיערכות, של המגזר הפרטי-עסקי למתקפות סייבר והשאלה הנצחית: ענן או לא?

לצד הפאנלים התקיימו הרצאות של אורחים שהגיעו במיוחד לכנס, שהמחישו את המגמה ההולכת ומתחזקת של הפיכת הודו למעצמה טכנולוגית – ולא רק של מיקור-חוץ, כפי שנהגו לחשוב עליה. שני האורחים שדיברו בכנס, מ-BMC ומאווייה (Avaya), כמו גם מנהלי מרכזי הפיתוח של טאטא ויבמ בניו-דלהי, הם הודים שהגיעו לדרגות בכירות בהיררכיה של ארגוניהם – והם לא הסתירו את גאוותם.

איך אומרים פו הדוב בהודית?

איך אומרים פו הדוב בהודית?

וכמו בכל כנס כזה, היה מינון גבוה מאוד של נטוורקינג, שיחות ארוכות בין מנמ"רים ומנכ"לים לספקים, ובעיקר הרבה מאוד חוויות מביקורים באטרקציות כמו הטאג' מאהל המבצר האדום, מקדש הקופים או העיר הוורודה. אין ספק שגולת הכותרת הייתה חתונה הודית כדת ודין, כשהחתן והכלה היו נתי ולירז אמסטרדם, מנכ"ל VMware ישראל ובחירת ליבו. את החתונה המקורית, היהודית, הם עשו אמנם לפני 17 שנים, אבל אין ספק שאת האירוע הססגוני הזה, שבו הם הובלו לחופה על גבי גמלים וסוסים, הם לא ישכחו לעולם.

לסיכום ניתן לומר שהביקור בהודו, בתת היבשת שיש בה הכול – מריקשות שנהגיהן צופרים ללא סוף ועד למרכזי היי-טק וטכנולוגיה עולמיים – המחיש את המושג שמושרש אצל ההודים, שצוין קודם לכן במאמר: לעשות, לשאוף ולהצליח כמה שיותר עם כמה שפחות.

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים