הפרינט לא מת, הוא רק גוסס

אם תשאלו את יונתן קורפל, אופטימיות באשר לעתיד העיתונות המודפסת היא תקוות שווא

בתחילת השבוע פורסם בדה-מרקר מאמר מתורגם מהניו-יורק טיימס (New York Times) שכותרתו החד משמעית קבעה: "האינטרנט לא הרג את הדפוס". החומר, שהתבסס על תמונת המצב בארצות הברית, קבע כי בשנה החולפת נרכשו 71 עיתונים במדינה, בסכום כולל של מאות מיליוני דולרים. הרציונל של הכותבים מושתת על ההנחה, כי משקיעים מעורבים היכן שטמון עתיד.

אם לא די בכך, התבשרנו השבוע גם כי כריס יוז – ממייסדי פייסבוק (Facebook), החליט להציל את ענף העיתונות בארצו של הדוד סם. הוא רכש את השליטה על העיתון המודפס ניו ריפבליק, שיוצא לאור מזה כמאה שנים. תפוצת המגזין, שעמדה בשנת 2000 על מעל ל-100 אלף גיליונות, צללה בעקביות והגיעה בשנה החולפת לפחות מחצי. התהליך הכואב לווה כמובן בהפסדים צורבים. אך הנה הגיע האביר המושיע על הסוס הצחור, שלכאורה ישנה התמונה.

מי שטרח לקרוא במאמרים הללו גם מעבר לכותרות, יכול היה למצוא שהמסרים באותיות הגדולות אולי מעט מטעים. מאחורי חלק לא מבוטל מהעיתונים שנקנו, עומדים לדעת מומחים, נכסי נדל"ן קורצים. רוכשים אחרים הם כנראה משקיעים שאינם רואים נכונה את הנולד. לא חסרות בסביבה הקרובה והרחוקה, דוגמאות של מי שנחשבו מביני עניין – אך נכשלו מאוד בהמשך הדרך. רק לאחרונה ראינו חברה שהייתה פעם מושא לחיקוי, ענקית ענף הצילום קודאק (Kodak), יורדת מן הבמה בשל אי הבנת השלכות טכנולוגיית המידע.

באשר לכריס יוז, הוא ציין במפורש שהמניע לרכישה איננו רווח, כי אם רצון להציל העיתונות, שלה בעיניו תפקיד חשוב בחברה הדמוקרטית. הוא אף אמר שבכוונתו לכוון העיתון להתבססות על הפצה מקוונת באמצעות מחשבי טאבלט. אמנם המהדורה המודפסת תוותר, אולם בתוך כחמש שנים, הוא צופה כי רוב הקוראים ייגשו לחומר באמצעות מחשבי לוח. זו הנקודה החשובה באמת. הפרינט בדרכו להחזיר נשמתו לבורא. הניסיון חייב להתמקד בהצלת העיתונות, ללא קשר לעובדה שהיא הולכת ולובשת פורמט אחר.

מדי פעם יוצא מישהו עם כותרת שמבשרת, כי הפרינט לא מת. הטוענים הנם לרוב בעלי עניין. באמצע השבוע נאמה בכנס גדול ג'יל אברמסון, עורכת הניו-יורק טיימס, וקבעה כי "אין סכנה מיידית לעיתוני הדפוס". אני מסכים, זה ייקח זמן עד שייעלמו מחיינו. הגסיסה תהיה ארוכה, אך כואבת מאוד. יש לא מעט אזרחים תמימים, שמשחר ילדותם התרגלו לדפדף בין דפי עיתון מרשרשים – והם דבקים בנוסטלגיה. הם מתעלמים מהעובדה שפעם בעולמנו הביעו הגיגים באמצעות חריטה על אבן, נעו ממקום למקום על גבי פרדות, התחממו באמצעות הסתודדות רומנטית אל מול מדורות וצילמו בעזרת פילם. והנה, כל אלה חלפו מן העולם, כי נמצאו דרכים טובות יותר, שדחקו את השיטות הקודמות מעולמנו.

העובדות מדברות בעד עצמן: עד שנות ה-80', היו בארה"ב לבדה כ-1,750 עיתונים. בשנת 2000 ירד המספר לכ-1,480 ותשע שנים אחרי זה, הוא הצטמצם לכ-1,380. אם בוחנים את מספר הגיליונות, התמונה ברורה לא פחות: אם בשנות ה-60' המספר היומי עמד על כ-60 מיליון, ב-2009 הוא ירד לכדי 45 מיליון. פרמטר המדידה החשוב ביותר נוגע כמובן בהכנסות. רובן, כידוע, מגיעות מפרסום. שימו לב להתדרדרות הגדולה: בשנת 2000 עמדה ההכנסה הענפית השנתית מפרסום בעיתונות המודפסת על 48 מיליארד דולרים. עשר שנים לאחר מכן, היא התכווצה ביותר מ-50%.

מחקרים וסקרים רבים בעולם מוכיחים פחות או יותר את אותה תמונה עגומה. מכולם אני רוצה להציג עוד נתון אחד, שנאסף במסגרת סקר של TGI בארצנו, לגבי קוראי העיתונים בגילאי 18 עד 34. בשנת 2000 קראו מעל 70% מהמשתייכים לקבוצה זו עיתונים מודפסים, אולם כעבור שמונה שנים השיעור התכווץ לכ-50% בלבד. גורם ראשון ומרכזי לתופעה הוא חדירת האינטרנט. כל שיש בעיתון המודפס, יש הרבה מעבר לו בגרסה המקוונת – שבמרבית המקרים כלל לא עולה כסף. העיתון ברשת נוח יותר לטלטול, מתעדכן כל העת, מלווה בתגובות בזמן אמיתי, מאפשר יותר מעורבות, הולך ונשען על התאמה לרצונותיו של כל קורא בנפרד, מקשר בנוחיות בין מאמרים, נושאים ומאגרי מידע חיצוניים – ובעצם מה לא?

האינטרנט עושה שמות בעיתונות המודפסת ויביא אותה אל סוף דרכה בעתיד הנראה לעין. מה שמחיש את הקץ, הנה נטיית הצעירים בני זמננו להפחית בכלל את התייחסות לעיתונות. זוהי מגמה מדאיגה שצריך להילחם בה, בין היתר על ידי האצת התאמת העיתונות לאופי וסגנון החיים הנוכחי. המלחמה, לכן, איננה צריכה לעסוק כלל בניסיונות אבודים מראש לשמר את העיתונות המודפסת; הקרב צריך להתמקד בהמשך קיומה של עיתונות טובה, בריאה ודמוקרטית. בטווח הנראה לעין, תהיה זו כנראה העיתונות האינטרנטית, הניו-מדיה.

לטענות לפיהן עיתונות דיגיטלית איננה ברת קיום כלכלי, אין רגליים. ראשית, יש לזכור, כי גם בעיתונות המסורתית, ההכנסות ברובן המכריע מגיעות מפרסום. בענף האינטרנט מתקיימות הדוגמאות המשכנעות ביותר לאספקת שירותים איכותיים בחינם, תוך גריפת הון מפרסום נלווה. העיתון המקוון יוזיל עלויות ההפקה ויוכל גם להביא הכנסות עקיפות. כל אלה מחזקים את הבסיס הכלכלי. אולם, היכולת להביא קוראים, היא המבחן האמיתי. כאן ישחקו כנראה שני גורמים עיקריים: רמת התכנים, ומערכת החינוך שמייצרת את קוראי העיתונים לעתיד לבוא.

תגובות

(13)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

  1. פזית

    כמה שזה נכון. נתקלתי כעת בנתונים על מצב העיתונות המודפסת והייתי המום באיזה מצב רע הם ,הכוונה לעיתונות בארץ .האינטרנט הרג אותם

  2. אחד העם

    אני לא רואה בזה שום פסול... אז מה אם העיתונות הכתובה תעלם? זה יעשה רק טוב לסביבה... ובקשר לאלה שמתגעגעים לנוסטלגיה שברפרוף הדפים ובליקוק האצבע- תיהיו חזקים...

  3. מהשורה הראשונה

    היום אני קורא בבקר עיתון עם הקפה. אולי באותה הזדמנות שהסמרט פון עם העיתון שבתוכו יכין לי גם את הקפה?

  4. ציפי

    גם אני חושבת שאין עתיד לעיתונים שהם מודפסים.רוב הנוער בכלל לא מתעניין בללכת לקנות עיתון ולשבת ולהתרכז בו.כולם יודעים שיש הכל באינטרנט בזמן אמיתי ותוך כדי דברים אחרים אפשר גם להכנס לאתרי עיתונים ולראות מה חדש.

  5. סוזי

    לא סתם גסיסיה אלא עם חיבור לבלוני חמצן מי בכלל קורא עיתונים מודפסים חוץ מסבא שלי?

  6. אייל

    1. בשנת הלימודים הקרובה ייפתח בתל-אביב בית-ספר תיכון עירוני ללא ספרים ומחברות. בני הצעיר ילמד שם בכיתה ז'. 2. לפי http://mjperry.blogspot.com/2012/02/newspaper-ad-revenues-fall-to-50-year.html הכנסות העיתונים מפרסומת בארצות-הברית ירדו בצורה אף יותר דרמטית: מכ-60 מליארד דולר בשנת 2000 לכ-20 מליארד דולר ב-2011.

  7. קטקטית

    ביום שבו גם כל ספרי הלימוד יעברו למדיה דיגיטלית, וילדיי יצטרכו לסחוב לביה"ס רק טאבלט במקום 20 ק"ג ספרים, אז אהיה מאושרת

  8. לב שמאי

    הכל תמיד סובב סביב נגישות. בשלהי שנות ה-80 וה-90 הדרך הכי נגישה והכי זולה להשיג מידע הייתה בעיתונות המודפסת. עם התקדמות הטכנולוגיה בכלל (טלוויזיות) והאינטרנט בפרט, הנגישות למידע נהייתה קלה יותר. כיום בעולם שבו הזמן הוא אחד המצרכים החשובים, לא צריך ללכת לבאר כדי לשאוב מים, או אפילו ללכת לסופר כדי לערוך קניות, מטבע הדברים שהציבור יפנה למקור המידע הנגיש והמהיר ביותר – האינטרנט. כמובן שהחסרונות ויתרונות לכך רבים. אך בניסיון ליישר קו עם מטרת העיתונות, ניתן לומר שהציבור, בשל הנגישות למקורות מידע רבות ודעות מגוונות, לא נעול יותר על דעה "אובייקטיבית" לכאורה של כתב עיתון אחד.

  9. אדי

    בינתיים לנוחות שיש בעיתון נייר עדיין אין תחליף לפחות עד שצגים גמישים וניתנים לקיפול יהיו זמינים וגם להתמכרות ולהרגל יהיה קשה לזמן תחליף בעתיד הקרוב. יחד עם זאת אני מסכים שהאינטרנט גורם ויגרום לשינויים (כולם חיוביים לדעתי).

  10. קיטי

    לעיתונות יש כעת אתגר להתאים עצמה לפורמט קריאה חדש שמתאים לקורא החדש. מי שבקיע בתולדות התקשורת יכול לראות שתהליך דומה עבר על כל מדיה.

  11. שי יחזקאל

    נכון, העיתונות המודפסת אכן גוססת. סיבה נוספת היא שהעולם מתחיל לחשוב יותר ויותר "ירוק", לחשוב על איכות הסביבה וכמובן שהעיתונים המודפסים האלה רק מזיקים לסביבה(גם בזבוז רק של עצים וגם מלכלכים את הרחובות במדינה- אם תסעו בתחבורה ציבורית ביום חול אתם תופתעו לגלות כמו עיתונים חינמיים זרוקים על הריצפה). אך למרות הסיבה הזו ולמרות כל הסיבות שכתבת, יש להסתכל תמיד גם על הצד השני של המטבע. העיתונות המודפסת מביאה לאלפי אנשים עבודה מדי יום ביומו(אם זה עובדי המפעל או נהגי המשאיות שמובילים את העיתון לכל חלקי הארץ). אנשים רבים כבר התרגלו לעובדה שהם קמים בבוקר וקוראים עיתון מודפס תוך לגימת הקפה של הבוקר, והם מוכנים לשלם על ההרגל הזה אפילו אם יעלו את מחיר העיתון,זאת לפי דעתי.השאלה היא אם שווה לשמור על העיתונות המודפסת רק בשביל שלאנשים שעובדים בתחום יהיה פרנסה. ואולי זו הסיבה שלא נותנים לעיתונות המודפסת למות ולכן היא רק גוססת בשלב זה. אז אם העיתונות המודפסת באה לסופה, אז גם כל השבועונים והירחונים כמו "פנאי פלוס", "לאישה" וגליונות נוספים באים אל קצם? ודבר לא חשוב פחות-האם הספרים באים אל קיצם?כי אנו רואים שלאט לאט אנשים מתחילים לקרוא ספרים שלמים מן האינטרנט, וכיום יש גם "ספרים אלקטרונים". אפילו חלק מספרי הלימוד באוניברסיטה הועלו לרשת, ויש גם תיכונים מסויימים כמו בעריית בת עם ששם כל תלמידי כיתות ז' קיבלו טאבלטים המכילים קבצים עם כל ספרי הלימוד. נוסיף ונגיד שהילדים של היום רואים יותר טלוויזיה מאשר לקרוא ספרים, ולמרות כל המאמצים של "שבוע הספר", עדיין יש מגמת ירידה בקוראים מדי עשור. אז האם למעשה הכתבה הזאת אומרת למעשה שכל הדברים המודפסים למיניהם גוססים, או שרק העיתונות עצמה? אשמח לשמוע תגובה ממחבר המאמר.

  12. שלומי.ר- הדסה ב' ערב

    אותי מעניינת שאלה אחרת, האם גם השימוש בספר המודפס הולך ויורד? האם ספרי אקדמיה פר אקסלנס מודפסים פחות ומקוונים יותר? ההרגשה האישית שלי, היא שלא. אולי נובע הדבר מהרצון לשמור על השליטה בהפצת הידע, אולי זהו החשש מפני איבוד היכולת להפיק רווחים כספיים ממכירת הספרים? שכן לצלם ספר עב כרס דרושים משאבים רבים הן זמן והן כסף אך 'לצלם' ספר מקוון דרושים מספר רגעים. אני מקווה כי גם בעוד חמישים שנה אזכה להמשיך ולשבת על הכורסא בסלון, הרבה אחרי חצות עם כוס תה מהביל, קולות תיפוף טיפות הגשם על חלוני וספר טוב בידי.

אירועים קרובים